פתיחת שנת הלימודים תשפ"ד

פריחתו של החצב מיד לאחר ט"ו באב (יש המסבירים – חצב – חצי אב) מעוררת בלב מנעד רחב של תחושות ורגשות. ימים של סוף חופש שמתלכדים עם הימים הנוראים הקרבים ובאים. שמלת החצבים הלבנה שנפרשת לאיטה מעוררת תחושת טהרה שאין מתאימה ממנה לקבלת הפנים לחגי תשרי. החצב פורח בימי אלול ותשרי, כמעט לבדו. החצב חוצב בתוך הסלע, בימים נטולי מים, בסוף הקיץ היבש, באמצעות שורשים עמוקים, פתחים ומחילות. מוצא מחילה בשעת נעילה.

יהושע בין נון עשה בו עזר רב בחלוקת הארץ. באזורנו אנחנו רואים את פריחת החצבים בשל העובדה כי אנחנו ממוקמים בין נחלת אפרים ונחלת מנשה. הצורה של החצב היא שדרה מרכזית שאוחזת את פריחתו. חיים נחמן ביאליק כתב על החצב ופריחתו:  

"…מובן, שצריכה להיות נשמה אחת ולב אחד, אבל ככל אשר ירבו אברינו וענפינו כן יגבר כוחנו, ולא הייתי רוצה כלל וכלל שיבטל לא רק אחד מששים, אלא אפילו אחד מאלף מהאומה; להפך, כל אחד יחיה על פי דרכו ועל פי רוחו, וכל ענף ישא את פריו, אבל על כל הענפים להתחבר לגזע אחד".[1]

פריחתו של החצב מלמדת אותנו שני יסודות חשובים בעבודת החינוך. הראשון הוא הצורך בעומק וביכולת שלו למצוא מים חיים גם ברגעים קשים, והשני הוא הצורך להכיר בתרומתה של כל אחת ואחת לבניין האומה בכלל ולחיים המשותפים באולפנא בפרט. אני נושאת תפילה שנשכיל להחזיק יסודות אלה ולהצליח בעבודתנו החינוכית בשנה זו.

בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא, מופיע מעמד הברכה והקללה, במזבח יהושע בן נון. בנותיכם מגיעות כל בוקר אל האולפנא והנה אל מול עיניהן הר עיבל והר גריזים, תזכורת לכוחה של בחירה והברכה המובטחת לבוחרים בטוב. מי ייתן ונזכה לשנה של טוב וברכה.

אנחנו מחכות לבנות היקרות בשמחה והתרגשות, ממש כדברי הפסוק בישעיהו אותו נקרא בשבת הקרובה :

”קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח… שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה…” (פסוקים א'-ד') (אל דאגה הבנים נוסעים לישיבת השומרון גם בשנה זו 😊)

בברכת שנה טובה ומתוקה לכם ההורים היקרים,  ולכל הבאות בשערי האולפנא, מורות ותלמידות,

ד"ר נעמה מילר ראש האולפנא

[1] (חיים נחמן ביאליק, "תחיית הספרדים", בהסתדרות "חלוצי המזרח" בירושלים, אדר תרפ"ז)